פרשת השבוע מטות מסעי

 בימים אלו של בין המיצרים, אנו קוראים בהפטרה את התוכחות של הנביא ירמיה. אנו קוראים בירמיה (פרק ב פסוק יא): "הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים? וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל".

המגיד מדובנא המשיל משל יפה, בכדי להסביר את דברי הנביא ירמיה.

חתן צעיר לימים היה סמוך על שולחן חותנו שנים אחדות לימים אמר לו חותנו, כי הגיע הזמן שיצא לעבוד ולפרנס את עצמו בכבוד. נתן לו חותנו סכום כסף מכובד במזומן, ושלחו ליריד בעיר לייפציג כדי שיקנה שם סחורה בזול, וישוב לעירו כדי למוכרה בריווח.

החתן הצעיר היה בטלן וביש מזל. נסע ליריד, וחזר עם מספר קרונות רכבת מלאות בקיסמים לשיניים. כשהביא את סחורתו לחותנו, קידמו הלה בקול זוועה ״שלומיאל שכמותך״! סחורה זו לא תימכר במשך שנים רבות! מי יקנה כל כך הרבה קיסמים לשיניים??? בלית ברירה החזיר את חתנו ביש המזל להיות סמוך על שולחנו, ואת הסחורה שאין לה קונים איחסן בתוך מחסניו.

לאחר שעברו שנים מספר, אמר החותן לנפשו, מה יהיה בסופו של חתני?, כלום לצמיתות יהיה סמוך על שולחני?, חזר וקרא לחתנו, ונתן לו שוב סכום כסף גדול במזומן ושלחו ליריד. אך הפעם הזהירו לבל יקנה סחורה שאין לה ביקוש. שמע החתן ונסע שוב ליריד. הימים היו ערב הימים הנוראים, נמלך החתן בלבו וקנה מטען של שופרות, בסברו כי זהו מצרך חיוני לימים אלו וכך ירויח ריווח נאה. כשהביא את סחורתו לחותנו' לא ידע הלה את נפשו מרוב כעס, ״בטלן שכמותך"! הלא השופרות שקנית יספיקו אפילו לשופרו של משיח! מי צריך כל כך הרבה שופרות?. באין ברירה החזיר את חתנו להיות סמוך על שולחנו, ואת המטען העצום של השופרות שם במחסנים ליד המטען של הקיסמים. לימים נמלך החותן בדעתו, מה יעלה בסופם של מטעני הסחורה? מיד שלח וקרא אליו מתווך סחורות מוכשר, והציע לו למכור את מטען הקיסמים בכל סחורה שהיא, ובלבד שמטען קיסמים אלו יצא ממחסניו. בו בזמן פנה למתווך נוסף, והציע ל למכור לו את מטען שופרות שאצלו או להמירו לכל סחורה שהיא, ובלבד שיתפטר ממטען השופרות. לא יצאו ימים רבים, עד שקיבל החותן שני פקסים משני המתווכים. הראשון הודיע בשמחה כי הצליח להחליף את הקיסמים ב...שופרות, והשני הודיעו בשמחה כי הצליח להחליף את השופרות ב...קיסמים. כיון שראה החותן כי זו פעם שלישית שהוא נכשל במסחר זה, החליט לוותר ולעבור לסדר היום. אך הפעם, נטפל אליו חתנו הבטלן וסנט בו, ״הלא חותני הוא סוחר ותיק ומנוסה, ונפל בעיסקה זו, ומדוע כשאני קניתי סחורה זו כעסת עלי וטענת כי בטלן אנוכי?" . ״שוטה שכמותך"! השיב לו חותנו, הן בידי היו שני מטענים של סחורה שאיננה עוברת לסוחר, ומה היה לי לצפות ליותר? אך לך' הרי הבאתי כסף מזומן עובר לסוחר, ובבטלנותך בזבזת זאת על סחורה שאין לה שום ביקוש!

כיוצא בזה טוען הנביא ירמיה לעם ישראל ״ההמיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים״. הגויים, גם אם יחליפו את אלוהיהם באלוהים אחרים, אין בכך שום פסול, שהרי הם מחליפים הבל בהבל, סחורה שאין לה ערך בדומה לה, אך, ״עמי המיר כבודו בלא יועיל״, עם ישראל שיש להם אלוהים, אלוהי אברהם יצחק ויעקב, והמירום באלילים של כסף וזהב עץ ואבן, הרי זה כמחליף מזומן בסחורת הבל, על זה באה התוכחה של הנביא ירמיה.

ישמע חכם ויוסיף לקח, נשכיל ונבין כי ברוך אלוהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו.