האם מותר לאשה להתאפר ולענוד תכשיטים ביום תשעה באב

 

לגבי איפור הנה כתב בנטעי גבריאל (בין המצרים, פרק עג ס"ה) בשם הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל שהורה שאסור להתאפר ולמרוח אודם בשפתיים ביום תשעה באב שזהו בכלל סיכה האסורה בתשעה באב. ע"ש. והביאו דבריו כמה אחרונים. ואמנם כלה אחר נישואיה כל שלשים יום מותר לה להתאפר כמבואר במ"ב (סי' תקנד ס"ק כט. וע"ש בשער הציון ס"ק לח). וכ"כ בספר שערי נחמה (עמ' עט).

ולגבי ענידת תכשיטים לנשים בתשעה באב הנה בהלכות יום הכיפורים כתב המ"ב (סי' תרי ס"ק טז) שנשים לא יענדו תכשיטים שמתקשטים בהם בשבת ויום טוב מפני אימת הדין. ע"ש. והנה הטעם הזה לא שייך בתשעה באב. ואמנם ראיתי בספר ירושלים במועדיה (עמ' רכג) שנשאל הגר"א נבנצאל שליט"א האם מותר לענוד טבעות, צמידים, שרשרות ועגילים בתשעה באב. והשיב, תמעט בתכשיטים ככל האפשר. ע"כ. וכנראה סברתו שתמעט בתכשיטים הינה שהרי בש"ע (סי' תקס ס"ב) כתב שגזרו אחר חורבן בית המקדש שאשה לא תענוד את כל תכשיטיה בבת אחת רק בכל פעם תשייר אחד זכר לחורבן (עי' מ"ב שם ס"ק ח). ע"ש. ואין לך יום שההלכה הזאת תקפה כמו היום הזה. שו"ר במנחת פיתים (יו"ד סי' קפא ס"ו) שמותרת ללבוש תכשיטים אפילו בימי אבלה על אביה ואמה (ל"ע) וכ"כ במשמרת שלום (אות ת) בשם כמה ראשונים. ע"ש. ואם כן כל שכן אבלות ישנה. ואמנם ראיתי למרן הגר"ע יוסף זצוק"ל בספרו חזו"ע (אבלות ח"ב עמ' קסט) שפסק שאשה נשואה לא תתאפר וכן לא תתקשט בתכשיטים בשבעת ימי אבלה, מלבד כלה בתוך שלושים יום שמותרת להתקשט, וכן נערה שהגיע לגיל נישואין שהוא קרוב לגיל 17 שנה. ע"ש. ויש לדון לפי זה האם מותרת האשה הנשואה בתכשיטים ביום תשעה באב דהוי אבלות ישנה. ובכלה ובחורה שהגיע לגיל נישואין, הוי כ"ש דיהא שרי. ובנטעי גבריאל (בין המצרים, פע"ג ס"ח) כתב שנהגו בנות ישראל שאין לובשות תכשיטים כלל בתשעה באב, אבל טבעת שדרכה ללכת איתה תדיר אינה בכלל זה. ע"ש. הלכך למעשה אסור לאשה להתאפר ביום תשעה באב, ותשתדל גם למעט בלענוד תכשיטים ביום תשעה באב. וכלה בתוך שלושים יום אחר חופתה מותר לה להתאפר וכן נערה שקרובה לגיל הנישואין שהוא קרוב לגיל שבע עשרה. וכן מותרת הם בתכשיטים.

***

גם הנשים לא ילבשו בגדי שבת ביום תשעה באב (כמבואר בפוסקים, ועי' בחזו"ע עמ' רלד). ואמנם יכולות ללבוש בגדים רגילים ואינם חייבות ללכת בבגדים פשוטים מהרגיל (שער הציון סי' תקנד ס"ק מד).

***

גם הנשים אסורות בלימוד תורה בתשעה באב (שו"ת רבבות אפרים ח"ב סי' קנה דאף שאינן מצוות בלימוד, מ"מ משמחי לב הם. וכ"פ בחזו"ע עמ' שטו). ואמנם אם רוצה לקרוא תהלים, רשאית, ואינו בגדר תלמוד תורה [חזו"ע שם. וע"ע בחזו"ע (שם עמ' שיא בבאו'), ודו"ק. וכן מובא בשם החזו"א שאשה יכולה לומר תהלים בתשעה באב. עי' בספר כאיל תערוג (עמ' רפג). ושם הטעים בסברא שאשה שאומרת תהלים בתשעה באב אינו דין של לימוד תורה שאסור, שיסוד האיסור הוא שד"ת משמחים לב, וזה רק במי שמצווה. ע"ש, ואכמ"ל. ועי' בתורת היולדת (עמ' שכד הע' יז) שכתב שאפשר לסמוך על החזו"א ולומר תהלים בעבור היולדת בתשעה באב. וע"ע בילקו"י (ארבע תעניות, עמ' תח)].

***

אין לומר פרק שירה משום דהוי לימוד, ומי שקיבלה על עצמה לומר פרק שירה ארבעים יום לא תאמר בתשעה באב, ותשלים במוצאי תשעה באב [ספר הכל ישבחוך להגר"מ גרוס (עמ' 12), שונה הלכות, קולדצקי (עמ' קנט) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"ח קניבסקי שליט"א. ובספר שערי נחמה (עמ' צז) הוסיף עוד טעם שלא מתאים לומר שירה ביום זה וכמו שכתב הטור בסי' תקנט (ס"ב) שיש מקומות שלא היו נוהגים לומר שירת הים בסוף פסוקי דזמרה, והסביר הב"י דאין לומר שירה לעת כזאת. ואף שאנו נוהגים לומר שירת הים היינו משום שהוא מסדר היום מה שאין כן בפרק שירה, ואין הקבלה של ארבעים יום שקיבלה על עצמה דוחה איסור לימוד תורה בתשעה באב ותשלים בצאת תשעה באב, והוא הדין לכל הקבלות שנשים מקבלות על עצמן ארבעים יום בכותל ואומרים שזה סגולה לזיווג וכו', כמו "שיר השירים", 'נשמת' וכו', ע"ש. גם בספר אשרי האיש (מועדים, עמ' תפח) כתב שאף מי שקיבל על עצמו לומר "שיר השירים" ארבעים יום בכותל, אם נפל אחד מהארבעים יום בתשעה באב, ילכו לכותל כבכל יום, ולא יאמרו "שיר השירים" ואחר גמר התענית ילכו שוב ויאמרו וב"ה זה לא יזיק לסגולה, ע"ש].