הולכי דרכים

 

בהלכות קודמות ביארנו, כי ארבעה חייבים בברכת הגומל (שיש לברכה בפני עשרה), ואחד מאלו, הם הולכי מדברות כשיגיעו למקום מושב בני אדם. וכעת נבוא לבאר דין זה.

בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות (פ"ד ה"ד) אמרו, "כל הדרכים בחזקת סכנה". כלומר שבכל דרך שאדם הולך מעיר לעיר יש שם סכנה. ומכאן לכאורה עלינו ללמוד, כי לא תקנו ברכת הגומל דוקא להולכי מדברות ממש, ששם הסכנה שכיחה ומצויה ביותר מפני ליסטים וחיות רעות וכדומה, אלא בכל דרך שאדם הולך מעיר לעיר (כי בודאי אין הכוונה שבכל הליכה קצרה יש סכנה), כאשר יגיע למקום מושב בני אדם, עליו לברך ברכת הגומל.

הולכי מדברות או הולכי דרכים?
כתב רבינו הרא"ש בחדושיו בפרק הרואה (סי' ג), שבאשכנז וצרפת נוהגים שאין מברכים ברכת הגומל כשהולכים מעיר לעיר, מפני שלא חייבו רבותינו לברך, אלא בהולכי מדברות דשכיחי בהו (שמצויים בהם) חיות רעות וליסטים. ומה שכתוב בירושלמי "כל הדרכים בחזקת סכנה", לא אמרו כן אלא לענין תפילת הדרך, שבכל הדרכים צריך אדם לבקש על עצמו, אבל ברכת הגומל לא. וכן כתבו התוספות.

אבל רבינו הרמב"ן בספרו תורת האדם (שער המיחוש ענין הרפואה) כתב, שעל כל דרך שהולכים, צריכים להודות, דגרסינן בירושלמי (שהרי למדנו בירושלמי), כל הדרכים בחזקת סכנה. וכתב על זה רבינו הטור, "וכן נוהגים בספרד".

ומרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, אחרי שהביא את מנהג אשכנז ומנהג ספרד בזה, כתב, ומיהו (אבל) בפחות מפרסה (כלומר דרך שהיא קצרה משיעור מהלך של שבעים ושתים דקות) אינו מברך, אלא אם כן הוא מקום שמוחזק בסכנה, (כגון שנכנס בטעות למקום מושב מחבלים וכיוצא בזה), שאז גם על פחות מפרסה הוא מברך.

ועל כן לענין הלכה, מנהג הספרדים ובני עדות המזרח לברך ברכת הגומל אחרי נסיעה מעיר לעיר, כאשר בין הערים יש מרחק של שבעים ושתים דקות נסיעה מחוץ לעיר. אולם מנהג האשכנזים שאין לברך ברכת הגומל בנסיעה כזו, אלא בהליכה במדבר דוקא.

הולכי דרכים בזמן הזה
ולמנהג הספרדים נראה, שאף על פי שבזמנינו אין הסכנה מצויה כל כך בדרך, שכן לא מצויים בינינו לסטים וחיות רעות, מכל מקום הואיל וכך היא תקנת רבותינו, שיש לברך ברכת הגומל אחר הליכה שכזו, אף אם נאמר שבטל הטעם, לא בטלה התקנה, כמו שכתבנו כבר בשם האחרונים בהלכה הקודמת.

והוסיף על כך הגאון רבי משה פיינשטיין, שהטעם למנהג בני ספרד לברך גם כשנוסעים מעיר לעיר אף שאין מצויים שם חיות רעות ולסטים, הוא מפני שגם זה הוא מחסד ה' יתברך, שנותן דעת בלב החיות והלסטים שלא יעזו לבא בשעה שנוסעים שם. ועל כן יש לברך גם בזמנינו על נסיעה כזו מעיר לעיר. ובפרט שגם בזמנינו יש על כל פנים סכנה של תאונות דרכים וכדומה.

ובהלכה הבאה נבאר עוד פרטים הנוגעים להלכה זו