מצווה להרבות באכילה ושתיה בערב יום הכפורים.

 

מצוה להרבות באכילה ושתיה בערב יום הכפורים. וכן דרשו חז"ל (ברכות ח: ור"ה ט.) "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב". וכי בתשעה לחודש מתענים, והלא בעשירי מתענים, אלא לומר שכל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.

 

* יש אומרים שמצות אכילה בערב יום הכפורים אינה אלא מדרבנן, ואינו מצוה מן התורה. ומדברי הרמב"ם נראה שהיא מצוה מן התורה (ונפקא מינא למצוות צריכות כוונה. והנה יש אומרים שהאוכל ושותה בערב יום הכפורים, צריך לכוין שאוכל לשם מצוה, דמצוות צריכות כוונה, גם במצות אכילה. ויש חולקים ואומרים שמקיים המצוה גם אם לא כיוון בפירוש לשם מצוה. וכן נראה עיקר. ויש נוהגים לומר ל'שם יחוד' וכו', לפני כל סעודה ויאמר 'הריני בא לקיים מצות אכילת ערב יום הכיפורים, ויחשב כאילו התעניתי תשיעי ועשירי' וכו'. כה"ח סי' תרד ס"ק ב, שו"ת אור לציון ח"ד עמ' פב בבאו').

 

* מצות האכילה בערב יום הכפורים כוללת שתיה, שגם בשתיה מקיים מצוה (וטוב לשתות משקאות טובים, כגון בירה או קולה אחר שגם שתיה הוי מצוה ביום הזה. וכן הוא לשון הזוהר פ' אחרי מות דף סח ע"ב. ויש נהגו לשתות מעט יין. ויש לשתות דווקא בבוקר מעט יין. שו"ת אור לציון ח"ד עמ' פב בבאו'. ומ"מ נראה שירבה גם במים בכדי שיוכל להחזיק התענית והרופאים ממליצים על שתיית כ 2-3 ליטר בערב כיפור).

 

* יש אומרים שצריך לאכול בערב יום הכפורים אכילה שיעור ככותבת, ובכדי אכילת פרס, אך אינו מוכרח לדינא.

* אף שהאכילה בערב יום הכפורים היא מצוה, אפילו הכי אין מברכים על מצוה זו מכמה טעמים.

 * עיקר מצות האכילה ושתיה היא ביום של ערב יום הכפורים, ולא בלילה (וראה בשו"ת תורה לשמה סי' קמו דעל פי רבינו האר"י ראוי לאכול פת בכל לילה מעשרת ימי תשובה, ע"ש מש"כ בזה. וכשחל יום כיפור ביום ראשון בלילה, ממילא יש חיוב לאכול פת משום סעודה רביעית במוצ"ש לפני).

* אף הנשים חייבות במצוות אכילה ושתיה בערב יום הכפורים.

* גם חולה שאינו מתענה ביום הכפורים, מחשש סכנה לחייו, צריך לאכול בערב יום הכפורים, משום תעניתו בלילה לשעות.

* קטן שעתיד להיות בר מצוה ביום הכפורים (נולד ביום הכפורים) יש אומרים שיש לו מצוה מן התורה לאכול ולשתות בערב יום הכפורים באותה שנה שנעשה בר מצוה.

* לכתחילה צריך לקבוע בערב יום הכפורים לפחות סעודה אחת על הפת, לקיים בזה מצוות אכילה בערב יום הכפורים (וע"ע בשדי חמד מערכת יוה"כ סי' א אות ג מש"כ בזה).

*  יש לאדם למעט קצת מלימודו כדי שירבה באכילה ושתיה. וכן ימעט ממלאכתו בכדי שירבה באכילה ושתיה [מעיקר הדין די בסעודה אחת. ועל פי הקבלה יש ענין לאכול כפול מבכל יום (או יותר בכל שהוא מאכילת יום אחד. א"א מבוטשאטש סי' תרד). ומ"מ גם על פי רבותינו הפוסקים, טוב להרבות. ונראה שהריבוי אינו אלא מדרבנן. ראה שו"ת אור לציון ח"ד עמ' פא].