אזעקה בזמן תפילה

 

כולנו המומים ומזועזעים עד דכדוכה של נפש, מהאסון הנורא שהתרגש עלינו ועל כל יושבי ארצינו הקדושה, בהתקפתם הפרועה של הערבים, אשר רצחו וטבחו ולא חמלו על עולל ועל זקן, אוי כמה גדול הכאב על השבויים האומללים, ובתוכם ילדים קטנים, נשים ונערים, אוי לנו כי פגעה בנו מידת הדין!

עלינו להבין ולהשכיל, כי אין אדם נוקף אצבע מלמטה עד שמכריזים עליו מלמעלה, והכל נעשה מאת ה' מן השמים בגזירת עליון, ועלינו ודאי לפשפש במעשינו, לכו ונשובה אל ה', כי הוא טרף וירפאנו, יך ויחבשנו, נרבה בתפילה לפני אב הרחמן היושב במרומים, מתוך שותפות אמת עם כל המצטערים בצער הגדול הזה, ובפרט האבות והאמהות אשר בניהם מצויים עתה בלב הסכנה, בעומדם להלחם כנגד האויב, שעלינו להתבונן ולחוש בדאגתם, ומתוך כך להרבות תחינה מעומק הלב לה' יתברך, שיחיש גאולה לישראל, ויצילנו מכף כל אויבינו, וישיב שלום על ישראל.

- - - - - - - - - - -

כיצד יש לנהוג כאשר בשעת תפילת העמידה נשמע קול האזעקה, האם יש להפסיק בתפילה ולהכנס למרחב מוגן, או שיש להתעלם מהאזעקה ולהמשיך להתפלל כרגיל?

נחש כרוך על עקבו
במשנה במסכת ברכות (ל:) שנינו, אדם העומד בתפילה, ונחש כרוך על עקבו (על העקב שברגלו), לא יפסיק בתפילתו. ובגמרא (לג.) אמרו, לא שנו אלא נחש, אבל עקרב פוסק. כלומר, יש חילוק בדין אם נחש כרוך על עקבו, שאז אינו פוסק בתפילה, משום שאין בזה סכנה, אבל אם רואה עקרב שבא ומתקרב אליו, חייב להפסיק מיד בתפילה, שאין לך דבר העומד בפני פקוח נפש, ואסור לאדם להחמיר על עצמו ולומר שבזכות התפילה לא יאונה לו כל רע, כי אין מי שיבטיח לו כזאת, ועל כן הוא מחוייב להפסיק בתפילה וללכת מאותו מקום שעומד בו. ואם לא די בכך שילך משם, צריך גם כן שיפסיק בדיבור ממש בכדי לבקש מאחרים לעזור לו, וכיוצא בזה. ומבואר בפוסקים שהוא הדין גם בנחש, שאם יש חשש סכנה, חייב להפסיק בתפילה לסלקו משם, שאין לך דבר העומד בפני פקוח נפש.

ומכאן אנו למדים לעניננו, שמי שעומד בתפילה ושומע קול האזעקה, חייב מיד להפסיק בתפילתו ולהכנס למרחב מוגן, מפני שאי הציות להוראות פיקוד העורף הם בגדר סכנת נפשות, ושומר נפשו חייב להשמע להוראות אלה. ואם לא די בכך שהוא עוזב את מקומו ונכנס למרחב מוגן בשתיקה, אלא הוא חייב גם לדבר בפיו בכדי לעורר את בני משפחתו  להכנס למרחב מוגן, בודאי שרשאי לדבר על מנת להנצל ולהציל אחרים מספק סכנת נפשות.

מקום מצוה
ואף שיש פוסקים הסוברים שבמקום מצוה אין אנו חוששים למיעוט רחוק, ולשיטה זו מה ששנו במשנה "שאפילו נחש כרוך על עקיבו אינו פוסק", הכוונה אפילו בנחש ארסי, שאינו פוסק בתפילה משום שהוא מיעוט שבמיעוט שנחש יקיש אדם, ובצירוף מה שהוא עומד בתפילה שהיא ענין מצוה המגן על האדם, אנו אומרים שלא יפסוק. ולפי שיטה זו אין להפסיק בתפילה מפני חשש רחוק של פקוח נפש מחמת הטילים, הואיל והמצוה של התפילה מגינה עליו שלא ינזק, מכל מקום הואיל ויש פוסקים שאף במקום מצוה חייב להפסיק מפני מיעוט שבמיעוט של פקוח נפש, ומפרשים את המשנה בנחש שאינו ארסי בכלל, (ועוד שיש לומר שהפסק בשתיקה לא חשיב הפסק), כן יש להורות, שיפסיקו בתפילה בעת שנשמעת האזעקה, הואיל וספק נפשות להקל.

מקום ששכיחות התקפות המחבלים
אולם נראה, שבמקום ששכיח שישמע קול האזעקה, נכון לקבוע לכתחילה את מקום התפילה במרחב מוגן, כל שיש אפשרות כזו, בכדי שלא יבאו למצב שבאמצע התפילה יאלצו לעזוב את המקום ולהפסיק בתפילה. ובכל מקום של ספק, יש לעשות שאלת חכם איך יש לנהוג.

וכעת, אחר שנתבאר כי מי ששומע קול אזעקה באמצע התפילה חייב להפסיק בתפילתו, נותר לנו לבאר, איך יש לנהוג, לאחר שאדם הפסיק בתפילה מחמת האזעקה, וכעת הוא נמצא במרחב מוגן, האם הוא רשאי להמשיך התפילה ממקום שפסק, או שעליו לחזור לראש התפילה ולהתפלל שוב. וענין זה יתבאר בעזרת ה' בהלכה הבאה.

וה' יתברך יפר עצת אויבינו, חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה, וירחם על הפצועים והשבויים, ישלח להם רפואה שלימה, וישיב את כל השבויים בריאים ושלימים, ירחם ה' עלינו ועל כל עמו ישראל.