מגש מזכוכית שמניחים עליו חלות, האם צריך טבילה

תשובה: הנה יש להוכיח מד' הגאון הרב בא"ח (פ' מטות ש"ש אות יד) שכתב, ושלחן של עץ שמחובר ע"י חשוקי ברזל א"צ טבילה, מפני דאע"ג דמניחין הלחם על השלחן עצמו בלא קערה, מ"מ דרכם לפרוס מפה על השלחן, ואם לפעמים מניחים בלא מפה, אין הולכים בכלי אלא אחר רוב תשמישו. ואפילו אם נאמר דהמפה בטלה לגבי השלחן וכאילו ליכא מפה, מ"מ הדף של השלחן שמניחים עליו המאכל יכול להשתמש בו לבדו, והחשוקים באים לחברו ברגלים כדי להגביהו, ונמצא הברזל תשמיש דתשמיש, עכ"ד. הרי דס"ל ששלחן חשיב כלי אכילה אילולי הטעמים שכתב לפוטרו, א"כ ה"ה למגש זה העשוי מחלות שחשיב כלי אכילה. אלא שראיתי שיש שדנו האם פשוטי כלי זכוכית חייבים בטבילה אחר שלא מקבלים טומאה כמבואר במשנה (כלים פ"ב מ"א פי"א מ"א) או שמא אין ענין כלים המקבלים טומאה לענין טבילת כלים וגם פשוטי כלי זכוכית חייבים בטבילה. ועי' בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' רמה אות א) שפסק שגם פשוטי כלי זכוכית צריכים טבילה. וכ"כ בספר חלקת בנימין (סי' קכ ס"ז בבאו' ד"ה וכן המשפכות). וכ"ש לפי מש"כ במ"ב (סי' תרכט ס"ק כה). ובספר טבילת כלים (פי"א הע' קיב) רצה להוכיח מהגר"א בבאורו (יו"ד סי' קכ אות יח) שאינם חייבים טבילה, ע"ש (ועי' מש"כ בשבט הלוי שם על ד' הגר"א הנ"ל). ועוד יש צד לפוטרו מטבילה דהמגש נועד לשמור על השלחן שלא יחתכו עליו ולא חשיב כלי סעודה, ואף שיש לומר דסוף סוף משתמש עם המגש לצורך אוכל שהרי אי אפשר לחתוך אוכלים באויר וצריך מקום להניחם לחותכם, לכן חשיב שפיר כלי סעודה, מ"מ חזי לאצטרופי לד' ס' טבילת כלים הנ"ל.

 

הלכך להלכה, מגש לחלות העשוי כולו מזכוכית, יש לטובלו ללא ברכה (וכן יש לטבול מגש העשוי מזכוכית למעלה ומתחת עץ).