חלות מתוקות המשך

שלמנהג הספרדים אין לצאת ידי חובת סעודות השבת בחלות מתוקות בהלכה שפורסמה שבוע שעבר, ביארנו שחלות מתוקות, שמורגש בטעמן טעם הסוכר או הדבש שנמצא בהן, ברכתן "בורא מיני מזונות" ואין לברך עליהן "המוציא לחם מן הארץ". וכמו כן אין לצאת ידי חובת סעודות שבת בחלות כאלו. וכל זה לדעת מרן הבית יוסף שקבלנו הוראותיו. אולם לדעת הרמ"א ולמנהג אשכנז, יש לחלות אלה דין לחם לכל דבריהם. ולפיכך, ספרדי המתארח בסעודות השבת אצל חבירו האשכנזי, אינו רשאי לצאת ידי חובת סעודת שבת ולברך "המוציא לחם מן הארץ" על חלות אלה, וכמו שהסברנו. אופן בו ניתן לצאת ידי חובת סעודות שבת ולברך המוציא על חלות מתוקות האוכל עוגה יותר משיעור "קביעת סעודה", שהוא שיעור כמאתים וששה עשר גרם, מברך על העוגה ברכת המוציא לחם מן הארץ, ולאחר אכילתה מברך ברכת המזון, כדין פת לחם ממש. ולפיכך, הבא לאכול שיעור כזה של עוגה, צריך ליטול את ידיו כדין הבא לאכול לחם. ובודאי שהוא הדין לגבי חלות מתוקות, שאף על פי שכאמור לדעת מרן הבית יוסף ברכתן בורא מיני מזונות, מכל מקום אם אוכל מהן שיעור של מאתים וששה עשר גרם, צריך ליטול ידיו לפני אכילתן ומברך עליהן המוציא לחם מן הארץ וברכת המזון כדין פת לחם. ולפיכך, ספרדי המתארח בסעודות השבת אצל חבירו האשכנזי, והלה הגיש לפניו חלות מתוקות כמנהגם, אף על פי שבודאי אינו רשאי לברך "המוציא לחם מן הארץ" ולצאת ידי חובת סעודות השבת בחלות הללו, מכל מקום אם יאכל מן החלות שיעור גדול של כמאתיים וששה עשר גרם, (ובחלות מתוקות הדבר אינו קשה כל כך), יוכל לכל הדעות לברך על החלות הללו ברכת המוציא, וכמו כן יצא ידי חובת סעודת שבת. אם יש לצרף את שיעור שאר המאכלים לשיעור "קביעת סעודה" נחלקו הפוסקים, לגבי שיעור "קביעת סעודה", האם הכוונה היא שיש לאכול מן הפת שיעור של יותר ממאתיים גרם, או שניתן לצרף לשיעור זה את שאר המאכלים הנאכלים תוך כדי הסעודה, כגון בשר ודגים וכדומה. שלדעת המגן אברהם, שאר המאכלים מצטרפים לשיעור זה, אולם מרן החיד"א כתב שדברי המגן אברהם אינם מוכרחים, ולפיכך אין הלכה כדבריו בזה, ואין לצרף את שאר המאכלים לשיעור קביעת סעודה. ולסיכום: חלה מתוקה שמורגש בה טעם הדבש או הסוכר, ברכתה בורא מיני מזונות לדעת מרן השלחן ערוך. ולכן אין לברך "המוציא" על חלה כזו בסעודות השבת. והאשכנזים נוהגים לברך על חלות אלה "המוציא לחם מן הארץ". וספרדי המתארח אצל חבירו האשכנזי, והלה מגיש לפניו מחלות אלה, לא יוכל לברך עליהן "המוציא", אלא אם יאכל מן החלות שיעור של כמאתיים ועשרים גרם, שאז לכל הדעות ברכתן המוציא לחם מן הארץ. אבל ספרדי בביתו, לא ינהג כן, משום שעדיין יש מחלוקת הפוסקים (בתחילת סימן קנח) האם יש ליטול ידיים "בברכה" על אכילת חלות כאלה, אפילו כשאוכל שיעור גדול של מאתים וששה עשר גרם. ואף על פי שיש אומרים שהמנהג לברך על נטילה זו, מכל מקום לכתחילה נכון להזהר שלא לעשות כן, אלא יאכל פת ממש מחלה רגילה כשיעור כביצה, ואחר כך יוכל לאכול מה שירצה