חג השבועות – סעודת החג

 

חג השבועות, זמן מתן תורתינו הקדושה, אשר היא חיינו ואורך ימינו, יחול בעזרת ה' עם סיום ימי ספירת העומר, ביום שני השבוע הבא, מוצאי יום ראשון. ונבאר דינים שייכים להלכות יום טוב. (כל אחד משלושת החגים, סוכות, פסח ושבועות, נקרא "יום טוב"). מלאכת אוכל נפש נאמר בתורה (שמות יב) לגבי ימים טובים, כלומר, יום טוב ראשון של סוכות, ויום שמחת תורה, ויום טוב ראשון ואחרון של חג הפסח, ויום חג השבועות, "כל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל. נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם". כלומר, כל מלאכה שאסור לעשות ביום השבת, אסור לעשות גם ביום טוב, מלבד מלאכת "אוכל נפש", כלומר מלאכה המיועדת להכנת מזון למאכל, שמותר לעשות בימים טובים. ובכל מלאכת "אוכל נפש" שהתורה התורה לעשות ביום טוב, נכללת כל מלאכה שהיא מיועדת למאכלי החג, למשל, בישול, טיגון, אפיה, צליה, וכיוצא בזה. השבתון בימים טובים והטעם שציות התורה על שבתון ממלאכה בימים טובים, מבואר בספר החינוך, שהוא כדי שיזכרו את ישראל הנסים הגדולים שעשה להם את השם יתברך ולאבותיהם, ויום לזרעם אחריהם, אילו היו מותרים בעיסוק מלאכה, היה כל אחד פונה לעסקיו, וכבוד הרגל ושמחת החג היו נשכחים עם ישראל, אבל על ידי השבתון ממלאכה יהיו פנויים להתקבץ בבתי כנסיות ובתי מדרשות לשמוע דברי תורה, ובהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, ילמדו לקח ותבונה מפי גדולי ישראל בהלכות ובאגדות, וכפי מה. שאמרו: משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת (הוא חג השבועות) בעצרת והלכות חג (סוכות) בחג, שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. וכן אמרו חז"ל: "לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בדברי תורה". נצטוינו על שבתון מוחלט, חוץ ממלאכת אוכל נפש (כגון הכנת תבשיל לסעודת החג באופנים שנבאר). וכן שנו חכמים, "אין בין יום טוב לשבת אלא מלאכת. אוכל נפש בלבד, כלומר"., אין חילוק בין איסור מלאכה בשבת לאיסור מלאכה ביום טוב, אלא דברים המיועדים לאוכל נפש. חציו לה' וחצי לכם ומכל מקום יש לחלק את השעות היום של החג, מחציתם לבית הכנסת ובית המדרש, ומחציתם לאכילה ושתייה ושמחת החג. כך אמרו רבותינו, שכל מי שבטל ממלאכה, ושמח ואוכל ושותה בחג לכבוד החג, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: "אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ". עוד אמרו רבותינו דף טו.), שכל המרבה להוסיף כדי להשיג את החג, מוסיפין לו פרנסה מן השמים, כמו ששנינו, "כל מְזוֹנוֹתָיו לְאָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּנָה וְעַד יוֹם. הַכִּפּוּרִים, חוּץ מֵהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת וְהוֹצָאת יוֹם טוֹב, וְהוֹצָאת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁאִם פָּחַת, פּוֹחֲתִין לוֹ, וְאִם הוֹסִיף, מוֹ". וכל שכן בחג השבועות, שהוא יום חתונתינו, שזכינו לקבלת התורה הקדושה, וראוי לכבדו בכל מיני כיבוד, איש כפי מהללו. ושמעתי ממרת אמי שתחיה (שהיא בתו של מרן זצ"ל), גם מרן רבינו זכר צדיק לברכה, היה אג בעצמו בימים שעוד היה הולך לבדו לקנות דברים, והיה קונה דבר מיוחד לכבוד הרגל, מציאותו ולכבדו. ובהלכה הבאה נבאר אילו מלאכות אסור לעשות ביום טוב, אף על פי שהן מיועדות לאוכל נפש