להישען בזמן התפילה

 

שאלה: האם כדאי להכנס, למשל בתפלת העמידה, מותר להשען על איזה חפץ? תשובה: במסכת זבחים (דף יט:) מבואר, שלדעת חכמים, מי שנשען בשעה שהוא עומד, אין זה נחשב לעמידה. ומבואר בפוסקים שהלכה כחכמים, שכל "הנסמך", כלומר הנשען, נחשב כיושב ולא כעומד. (אף על פי שיש כמה נידונים בזה בדברי הפוסקים, וכאן נכתוב רק את מסקנת ההלכה). ולפיכך כתבו התוספות שם, שבשעה שצריך להכנס, אין לסמוך (להשען). וכן כתבו הרא"ש ועוד מרבותינו הראשונים. והביא דברים מרן הבית יוסף (בסימן קמא ובסוף סימן צד). פסק מרן השלחן ערוך (סימן צד) בזו הלשון: יש להזהר שלא לסמוך עצמו (כלומר, להשען על העמוד, למשל עמוד התפלה שבזמנינו, או עמודי הבנין), או לחבירו (כלומר, שנשען על חבירו) בשעת התפלה. וכן להיפך, בשעה שצריך לשבת, למשל, מי צריך לומר "נפילת אפיים", ואינו יכול לשבת, כתב מרן החיד"א (בקשר גודל סי' יט), יו להשען על איזה דבר, כך יכול לומר את הנפילת אפיים. שהרי הנשען על איזה דבר, נחשב כיושב. אולם לגבי ברכת המזון, שמבואר בשלחן ערוך (סימן קפג) שיש לברכה חופשה, כדי שיהיה מיושב בדעתו ויוכל היטב, נראה שבזה אינו ברור בשעה שהוא עומד אף על פי שהוא נשען, לאחר מכן ועדיין לא תתיישב דעתו בצורה כזו. וכן פסק הגאון הראש"ל שליט"א בספר ילקוט יוסף (תפילה עמוד תמב). ולסיכום: במקום שיש בתפלה, כלומר, בתפלת העמידה, אין להשען על איזה דבר, מאחר והנשען נחשב כיושב. אדם שהוא זקן וכנס או חולה, ואינו יכול להיות בלי להשען, עליו ולהשען, שעמידה כזו בודאי עדיפה על ישיבה ממש.