המלחמה מול איראן המלחמה מול איראן

 

ימים אלה, אינם ימים פשוטים, ועוד אנו יודעים מה ילד יום, אולם נביא משלים על זה, ממרן זצ"ל: היו שני זוגות, שגרים בשכנות. אדם אחד היה עשיר, והשני עני. והנה זה העשיר, לו אשה, אך טבעה לא הייתה נוחה, והיתה עצבנית, ובכל פעם והוא היה בצער גדול. יום אחד, היה ריב גדול בין, קם הבעל וברח, נסע לאמריקה. אחרי שנסע, אשתו הייתה יושבת ובוכה, אי בעלי בעלי! אני יחזיר לי אותו? והיתה מתחרטת ויודעת שלא נהגה כשורה. והנה אשתו של העני, הייתה אשה נוחה וטובה, ובכל זאת היו חיים בעוני גדול. אמר העני, הנה אסע לי לאמריקה, אולי אפשר להביא פרנסה לבני ביתי. ביקש את הרשות של אשתו, ונסע. כך נסעו שניהם, העשיר והעני, ושניהם במטוס אחד. כאשר הם מגיעים לאמריקה, לנו שניהם במלון אחד. ובמשך ימים רבים, היו שתי השכנות יושבות ומתינות בכליון עינים לבעליהן. לאחר כחודש, הגיע סוחר אחד מאמריקה, והודיע ​​לשתי נשים, שיש לו מכתבים מבעליהן. באה אשת העשיר, ואמרה לו, אדוני, תן ​​לי בבקשה את המכתב מבעלי! השיב לה הסוחר, עכשיו אני יכול, אתה רואה את השכל החפצים שלי, עכשיו קשה לי, בואי מחר ואתן לך את המכתב. השיבה לו האשה, בסדר, תודה רבה. והלכה לה. אשת העני, גם היא אמרה לסוחר, תן לי בבקשה את המכתב. השיב לה הסוחר, ראי גברת, כל החפצים שלי עדיין במזוודות, המתיני בבקשה עד מחר. אולם היא המשיכה להפציר בו, בבקשה ממך, תעשה מאמץ וחפש את המכתב בין חפציך! שאל אותה הסוחר, מדוע שכנתך, כשראתה שקשה לי לתת לה את המכתב, קיבלה את הדברים וההלכה לה, איך את מפצירה בי כל כך לתת לך את המכתב? השיבה לו אשת העני. חברתי, בעלה עזב אותה מתוך מריבה, וכעת כשאמרת לה שבעלה שלח אליה מכתב, כבר נחה דעתה, אמרה בלבה, הנה, בעלי עדיין חושבים עלי. אבל אני, אני אוהב את בעלי, ובעלי אוהב אותי, והוא לא נסע אלא כדי להביא פרנסה לביתו. אני רוצה לדעת מה כתוב במכתב! כך ישתבח שמו הקדוש ברוך הוא, "אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט", אלא אנו, לא נהגו כשורה, הכעסנו אותו, כך אנו חיים קשה, של "הסתר פנים", כבר כמה וכמה וכמה הדורות שהיו. נסתלקונו, והשגחת ה' בעולם נראית רק למי שמתבונן בה. אך עתה, עושה לנו ה' נסים גדולים. לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר ה', אנו רואים שנפתחה מלחמה מול איראן. והלא שנים רבות ידענו, שמלחמה כזו תפיל חורבן של ממש על ישראל. ובפרט בזמן, שרוב אומות העולם עומדים נגד ישראל, ובכל זאת, הרי אז מאיר את רוחם של מנהיגים אחרים, הם עוזרים לישראל. וחושבים אויבי ישראל להכחיד את ישראל חס ושלום, הקדוש ברוך הוא מפר עצתם, פעם אחר פעם, ומראה לנו ה'יתברך כי הוא אוהב אותנו, איכפת לו מאיתנו, הוא שומר ומשגיח. זו מחשבה מרוממת, שמראה וממחישה את הקשר שלנו לבורה עולם, ומחייבת אותנו להוסיף מצדנו באותו האהבה כלפיו, בלימוד התורה ודקדוק הלכה. ולא רק אנו רואים שהקדוש ברוך שומר עלינו, אלא יתירה מזו, אפילו בזמנים שיש חוטאים בעם ישראל, אנו רואים את זה כלפיהם ה' נוהגים ברחמים גדולים, כמו שאמרו רבותינו בבבא מציעא (לג:), על החוטאים שבישראל, שמא תאמר: "פסק סברם ובטל" סיכוים", כלומר, אולי תחשוב, שאין להם תקוה, תלמוד לומר: "ונראה בשמחתכם". שמא תאמר: "ישראל יבושו" תלמוד לומר: "והם יבושו" - נכרים יבושו, וישראל ישמחו. עלינו להרבות בתפילה, על כל ישראל, בארץ ישראל ובכל מקום שהם, שה' יתברך ישמרינו מכל רע, וישמור על חיילי ישראל, ויפיל אםינו תחתיהם, נשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות. אמן כן יהי רצון. ----- ... בשולי גויים שאלה: בבית נודעת עובדת שאינה יהודייה. היא עוזרת בכל עניני הבית, וכן מבשלת עבורנו את האוכל. כל החומרים הנכנסים לבית הם כשרים, ואנו רואים את העובדת בזמן הבישול, כך שאין חשש כשרות המאכלים. האם מותר לאכול מתבשיליה? תשובה: רבותינו גזרו על תבשילים שבישלום גויים, שלא יאכל מהם ישראל, כלומר יהודי. טעם גזירת בישולי גויים ובטעם הגזירה שאסרו רבותינו לאכול תבשילי גוים, נמצאו שני טעמים, האחד, משום חתנות. כלומר, הואיל ואסור לישראל להתחתן עם הגויים, ואם יהיו ישראל רגילים לאכול ממאכלי חבר הגויים והות בתם, הם אילוים לבא לידי נשואין עם הגויים. והטעם השני, משום שחששו רבותינו, שמא הגוי יכניס דברים לא כשרים בתבשילו, ויאכילם את ישראל. לפיכך אסור לאכול מתבשילים שבישל הגוי. דין הכלים שהגוי בישל בתוכם ביארנו כבר בהלכות ערב פסח וכן בהלכות בשר בחלב, שכל כלי שנתבשל בתוכו מאכל כל שהוא, הרי שטעם המאכל נבלע בדפנות הכלי, מחמת חום התבשיל. אנו מחדים מערכות כלים נפרדות לחלב ולבשר, וכן לפסח ולשאר ימות השנה. הדין לגבי תבשילי הגוי, שלא צריך לאכול מהתבשילים שבישל הגוי, אלא שדינם כדין כל שאר איסורי האכילה, נבלות וטרפות, בשר בחלב וכדומה, שאם בישלום בכלי, וכן הכלי נאסר להשתמש בו שוב, מכיון שדפנות הכלי בולעות מטעם המאכל שנתבשל. בו. נמצא אם כן, שגוי שבישל תבשילים בכלים של ישראל, לא רק שאסור לאכול את המאכלים שבישל הגוי, אלא שכל הכלים שבישל בהם, נאסר בשימוש חוזר, אלא אם יכשירו אותם, לפי "הגעלה" במים רותחים. וכפי שביארנו בערב פסח. (וכלי חרס, שעל פי הדין אין אפשרות להכשירם אפילו בהגעלה, מכל מקום באיסור בישולי גויים, כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שיש רק בהגעלת הכלי שלש פעמים, אפילו בכלי חרס). (הליכות עולם עמוד צז, ועמוד קד). וכשהיה מרן רבינו זצ"ל אב בית הדין בקהיר, היה אשה ערביה אחת מסייעת לרעייתו הרבנית בעבודות הבית. ופעם אירע שהכינה לעצמה חביתה על מחבת השייך למרן רבינו זצ"ל ולבני ביתו. והורה מרן זצ"ל לרעייתו, שתגעיל את המחבת במים רותחים, ושתעשה כן בנוכחות הערביה, כדי להשתלמד מכאן ולהבא שלא לעשות כך עוד. (וכשעזבו מרן זצ"ל ובני ביתו את קהיר, עמדת אותה ערביה ומיררה בבכי, על הצרה הגדולה בפרידתה מהרבנית, ועל כך הזכות הגדולה שהיא מאבדת שלא תוכל עוד לימין רעייתו של החכם הקדוש). ואמנם הם אופנים שמותר לאכול מתבשיל של הגוי, כמו באר בהלכות הבאות.