הוקירו את נשותיכם

 

"הוקירו את נשותיכם"

אמרו רבותינו בכמה מקומות (בגמרא, בזוהר ובמדרשים), "אוקירו נשייכו כי היכי דתתעתרו", כלומר, הוקירו את נשותיכם, לקנות להן מה שהן צריכות בריוח, ובזכות זה תתעשרו.ואמנם לכאורה יש מקום לומר, שמדובר כאן דוקא כאשר האשה היא צדקנית ומיוחדת בסגולותיה, שאז יש זכות מיוחדת לקנות עבורה מה שהיא צריכה ואף מעבר לכך, אולם כאשר מדובר באשה שאינה צדקת כל כך, אין ענין בדבר. אולם באמת שבגמרא במסכת בבא מציעא (דף נט.), מובא מאמר חז"ל כך: "אמר להו רבא לבני מחוזא (אמר רבא, לבני העיר מחוזא), אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו". ומפורש בגמרא בכמה מקומות, שנשות מחוזא לא היו מן הצדקניות ביותר, ואדרבה, רבא בעצמו, העביר עליהן ביקורת קשה בגמרא (שבת לג.), וקרא עליהן מה שכתוב "שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה", ובכל זאת, לבעליהן הוא אומר: "אוקירו נשייכו כי היכי דתתעתרו".והגאון רבינו יוסף חיים בספרו "בן יהוידע", הסביר, כי הרבה מהשפע הנשפע בביתו של האדם, הוא בעבור אשתו, וכתב שיש כאן ענין של מידה כנגד מידה, שהמייקר את אשתו, גם מן השמים ישפיעו לו שפע טוב.ויש להוסיף בזה, מה שאמרו רבותינו במסכת חולין (דף פד.): "לעולם יאכל אדם וישתה, פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה, במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו, יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם". כלומר, אדם יזהר תמיד לא להרבות במאכלים יקרים, שמא בהמשך החיים, תתמעט פרנסתו, ומניעת המאכלים שהיה רגיל בהם תהיה קשה עליו. ובגדים, גם כן, לא יקנה אלא לפי פרנסתו, ולא יפריז על המידה. אולם לגבי אשתו ובניו ובנותיו, מצוה עליו לתת להם יותר ממה שיש לו.אולם יש להתבונן, כי לכאורה הנימוק שמביאים רבותינו להנהגה זו, אינו מובן בכלל. רבותינו אומרים, מדוע יסתפק האדם בעצמו במועט ובחיסכון, ואילו על בני משפחתו יוציא יותר מיכולתו? "משום שהן תלויין בו, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם"! והדברים מאד תמוהים. למה הדבר דומה? אם נראה בן של עשיר ובן של עני, ולכל אחד מהם יש אלף דולר. האם נאמר לבן העני, תוכל לבזבז כרצונך, שהרי אביך עני, ולבן העשיר נאמר, חסוך את כספך, שהרי אביך עשיר?! בודאי שלא! ראוי לומר להם בדיוק להיפך! לבן העשיר נאמר, עשה מה שתרצה, שהרי אביך עשיר, וימשיך להעשיר אותך. ואילו לבן העני נאמר, הזהר במעט הכסף שבידך, שהרי אביך עני, ולא יוכל לפרנס אותך! ואם כן, מדוע כאן אומרים רבותינו, אתה, בעל הבית, שאתה תלוי בה' יתברך, עליך לנהוג בחיסכון, ואילו בני משפחתך שתלויים בך, נהג בהם בריוח ובעין טובה, שהרי הם תלויים בך. הרי היה ראוי לומר בדיוק להיפך! מי שתלוי בה', יבטח בה' שיטיב לו תמיד, ומי שתלוי ביד בשר ודם, כלפיו יש לנהוג בתכלית החיסכון! הדבר טעונים הסבר!אלא נראה לפרש, כי אדם צריך לנהוג בעצמו בחיסכון, שמא אין לו זכות, או שמסיבה אחרת חס ושלום תתמעט פרנסתו, לכן עליו לנהוג בתבונה עם כספו. אך כאשר הדברים אמורים כלפי בני משפחתו, שהם תלויים בו, הרי אם הוא ינהג בהם טובת עין, בודאי מן השמים ינהגו גם בו טובת עין, כי במידה שאדם מודד, בה מודדים לו, (משנה סוטה פ"א), וכן אמרו רבותינו, כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים (שבת קנא.). לכן הוא יכול להיות סמוך ובטוח, שאם יוציא הוצאות (כמובן, בגבול ההגיון, ולא בהפרזה יתירה) על בני ביתו, גם מן השמים יסייעוהו וישלחו לו ברכה בפרנסתו.וכל שכן כאשר הדברים אמורים כלפי אשתו של האדם, כי "אשה" בגימטריה - "פרנסה לחם" (עם הכולל, כ"כ בבן יהוידע שם), וברכת הבית באה ממנה, לכן אמרו חז"ל, "אוקירו נשייכו, לכי תתעתרו", בזכות מה שתוקירו את נשותיכם, תזכו לעושר!וכן זוכרים אנו, איך שהיה מרן הסבא זצ"ל מכבד ומוקיר את אשתו הרבנית, ופעם אחת אף יצא בעצמו, בימי גדולתו, לחנות תכשיטים, כדי לקנות עבורה תכשיט מיוחד, וטרח לשמחה ולעשות רצונה, ובזכותה זכה למה שזכה, וכפי שרגיל היה לחזור על מאמר רבי עקיבא: "שלי ושלכם, שלה