תשובה: בתרומת הדשן (פסקים וכתבים, סי' קה) כתב דאין אסור משום צער בעלי חיים אם הוא עושה לצורכיו ולתשמישיו. דלא נבראו כל הבריות רק לשמש את האדם, כדאיתא פרק בתרא דקידושין (פב.). ותדע דבפ' ב' דב"מ (לו.) חשיב פריקה צער בעלי חיים, וא"כ היאך מותר משא כבד על בהמתו להוליכו ממקום למקום, הא איכא צער בעלי חיים. וכ"ת אה"נ, הא אמרינן התם דרבנן דר"י הגלילי סברו דאפילו תחת משאו שאין יכול לעמוד בו חייב לפרוק, וכי ברשיעי עסיקינן? ואמרינן נמי פ' שמונה שרצים (שבת קי:) דאמר ר' יוסי הרוצה שיסתרס תרנגולו, יטול לכרבלתו, והשתא תיפוק ליה דאסור משום צער בעלי חיים. ואמרינן נמי פ' אין דורשין (חגיגה יד:) אמרו ליה לבן זומא מהו לסרוסי כלבא? משמע הלשון דלכתחילה קבעו, והשתא תוכל לומר דמשום צער בעלי חיים מותר. ואל תשיבני מהא דאמרינן פ"ק דחולין (דף ז:) מהא דר' פנחס בן יאיר עקרינא להו, איכא צער בעלי חיים. דהתם לא קעבד לתשמישו וליפותו אלא כדי שלא יזיקו, וההיא היזיקא לא שכיחא כ"כ, דמסתמא רבינו הקדוש לא הוה מגדל מזיק תוך ביתו כדתניא שילהי פ"ק דב"ק (דף טו:) מנין שלא יגדל אדם כלב וכו', ת"ל "לא תשים דמים בביתך". אלא דרבי פנחס בן יאיר מתוך רוב חסידותו הוה קפיד. ומתוך הלין ראיות הוה נראה קצת דליכא איסור בכה"ג, אלא שהעולם נזהרים ונמנעים, ואפשר הטעם לפי שאינו רוצה העולם לנהוג מידות אכזריות נגד הבריות, שיראים דילמא יקבלו עונש על ככה. כדאשכחן פ' הפועלים (ב"מ פה.) גבי רבינו הקדוש בההוא עגלא דתלא לרישה בכנפיה, דרבי אמר, זיל, לכך נוצרת. ואף על גב דהיתר גמור הוא לשחוט העגל לאכילתו, אפ"ה נענש וקיבל יסורין על ככה. אח"כ הגידו לי שנמצא כן בפסקי ר"י בפ"ק, ועוד דליכא איסור צער בעלי חיים אא"כ דאין לו ריוח והיינו דלעיל, ע"ש. והרדב"ז (ח"ב סי' תשכז) כתב דהריגת זבובים ויתושים, אם הם מצערים את האדם, פשיטא שמותר להרגן דאין לך צורך האדם גדול מזה ואע"ג דמצי להבריחם, מיד יחזרו אליו ולפיכך מותר להורגן, ע"ש (ונראה שכאשר הורגן לצורכו דמי לשחיטה שהורגו ושוחטו לצורכו). גם בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' קי) כתב, צל"ע בהא דצער בעלי חיים דאורייתא. אם הוא כלל עובר לכל אשר נשמת רוח חיים באפיו גדול וקטן ואפי' שקצים ורמשים (בלבד שלא יהיו ממיתין, כי כל המזיקין נהרגין אפי' בשבת) ושלשול קטן שבים במשמע לכאורה. ויראה שאינו באמת אלא בבעלי חיים דבני מלאכה נינהו כעניינא דקרא דכתיב בבהמה הנושאת משא. ואפשר שאפי' כלב וחתול בכלל. לפי שגם המה בני תרבות ובעלי מלאכה כמש"כ במ"א לענין להקדים להם האכילה כבהמה, אבל הקטנים שאינם ראויים למלאכת אדם, לא מיבעיא זבובים ופרעושים ושאר שקצים ורמשים דמאיסי וגם יש בהן חשש מכשול ואף קצת סכנה וצער לבני אדם דלית לן בה וש"ד למיקטלינהו. והא ר"נ דאמר קטלן להו ואשמען קלא דסנותי (שבת יב.). ולא תימא הנהו משום דלית בהו משום נטילת נשמה דמשו"ה אפי' בשבת שרי. אבל שארא דאית בהו משום נטילת נשמה, דילמא אית בהו נמי משום צער בעלי חיים כי לא מזקי ודאי. אלא ודאי כל הני דאמרן, אין להם סמך מן התורה להקפיד על צערן ועל הריגתן. ואצ"ל פרעושים דקמצערו טובא אע"פ שהאר"י ז"ל ממידת חסידות וע"פ הסוד ודברים בגו משום גלגול נגע בה ציוה לתלמידיו שלא להרוג אפי' כינה וכו', ע"ש. הרי שהבין בפשטות דשרי להרוג כינה ופרעוש ואין לחוש בהו לצער בעלי חיים. והנו”ב (תניינא, יו”ד סי' י) כתב דאין איסור צער בעלי חיים בהמתת בעל חיים אלא רק כאשר גורמים לו סבל בעודו חי, ושכן מוכח בחולין (ז:), ע"ש. ועי' בשו"ת אגרות משה (חחו"מ ח"ב סי' מז) שכתב, הנה בדבר הריגת דברים המאוסים וממאסים את האוכלין, וזבובין ויתושין ופרעושין שמצערין את האדם, ליכא שום איסור מלהורגם. וכן העכברים המפסידים האוכלין וכ"ש כשנמצאים תינוקות, ואף גדולים שיש מתבהלין מפניהם ליכא שום איסור מלהורגם, כי כל דבר שהוא לצורך האדם, ליכא איסור צער בעלי חיים דהא התירה התורה שחיטה ולא רק לאכילת ישראל אלא אף לאכילת נכרים מותר לשחוט וכו', אמנם עדיף להרוג בעלי חיים מזיקים, כדוגמת עכברים, בדרך עקיפה על ידי רעל או מלכודת ולא בידיו ממש, כדי שלא להתרגל לאכזריות, ע"ש (ואמנם נראה שאם העכבר נלכד בדבק, עדיף לחוס עליו ולהורגו בידיים במכה או בהטבעה במים ולא להניחו למות בייסורים). ועי' למרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזו"ע (שבת ח"ג עמ' קכב בבאו' ד"ה אם יש) שהביא דברי הרב שאילת יעב"ץ. וציין שאמנם בספר חסידים (סוס"י מד) מבואר שגם המצער חתולים הוא חוטא משום שצער בעלי חיים דאורייתא (והאמת שגם ביעב"ץ משמע מיניה שבחתולים איכא צעב"ח, עי' לעיל, וי"ל). ואמנם היעב"ץ בספרו מגדול עז (עמ' שכח) הסתפק אם שייך איסור צעב"ח גם ברמשים קטנים שאינן מזיקין, ע"ש. וע"ע בשו"ת מהריט"ץ (ח"א סי' רמד). וע"ע בספר חסידים (סי' תרסו וסי' קסט).


הלכך להלכה, מותר להרוג יתושים כאשר יש צורך להורגם כגון שמזיקים לאדם ועוקצים אותו או שנכנסים למאכלים וכן כל כיוצ"ב. 

וכן מותר להרוג עכברים ע"פ ד' הרדב"ז והגרו"מ דלעיל. ובפרט שיש חולדות שהם מסוכנות לאדם וכבר קרה כמה מקרים שנשכו תינוקות וכו'. ובפרט אם הורגם במיידית מבלי לצער אותם קודם לכן וכד' הנודע ביהודה לעיל. ובכל זה עדיף להורגם ע"י רעל או באיזה שהיא דרך עקיפה, כדי לא להרגיל באכזריות.

0 תגובות