מה הדין באדם שלא קיבל תענית במנחה

 

הרוצה להתענות למחרת, האם חשיב תענית? ומה הדין שלא קיבל תענית מבעוד יום והתחיל להתענות למחרת, האם ימשיך?

 

תשובה: איתא בגמ' (תענית יב.) כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום, לאו שמיה תענית. ואם יתיב, מאי. אמר רבה בר שילא דמי למפוחא דמליא זיקא. פירש רש"י מאי - מי סליק לתענית אי לא. מפוחא - הוא המפוח שנופחין בו הנפחין את האור המתמלא ברוח, אף זה נתמלא רוח שלא אכל בחינם, ע"כ. ובטעמא דצריך לקבל מבעוד יום כתב הלבוש (ריש סי' תקסב) כי התענית דומה לקרבן שמקריב חלבו ודמו, וכמו שבקרבן צריך להקדישו קודם שיקריבנו, ואפילו מתעסק בשחיטה פסול דכתיב (ויקרא יט, ה) "לרצונכם תזבחהו", כך המתענה ואינו מקבלו קודם לכן, דומה למתעסק בקדשים, ופיגול הוא ולא ירצה לו, ע"ש. והרמב"ם (פ"א מהל' תעניות פ"א ה"י) כתב, כל תענית שלא קיבלה עליו היחיד מבעוד יום, אינה תענית. כיצד מקבלה, כשיתפלל תפילת מנחה, אומר אחר התפילה, מחר אהא בתענית וגומר בליבו להתענות למחר, אע"פ שהוא אוכל בלילה, לא הפסיד כלום. וכן אם גמר בליבו וקיבל עליו להתענות שלושה או ארבעה ימים זה אחר זה, אע"פ שהוא אוכל כל לילה ולילה, לא הפסיד תעניתו, ואינו צריך כוונה לכל יום ויום מבעודו, ע"כ. וכ"פ בש"ע (סי' תקסב ס"ה) כל תענית שלא קיבלו עליו היחיד מבעוד יום, אינו תענית, ע"כ.

 

ואם לא קיבל תענית במנחה, הא"ר (שם אות א) הביא מח' בין המרדכי (תענית סי' תרכג) והאגודה (פ"א סי' ז) דס"ל שמותר לאכול. ובטור וברא"ש (שם סי' יג) לא משמע הכי אלא מכיון שעכ"פ נתן בליבו להתענות, משלים תעניתו, ע"ש.

 

ואם התחיל להתענות, המ"ב (שם ס"ק כג) הביא מח'. דהפמ"ג (שם, א"א ס"ק ט) והגר"א בביאור דברי הרמ"א כתבו דאם התחיל להתענות ביום זה, צריך לשלם נדרו במה שקיבל עתה, אף שלא קבלו מבעוד יום. וגם הוי כפרת עוון דלא גרע ממי שמצטער עצמו מבשר ויין וכבסי' תקסב סי"א. וביד אפרים וכן בשיורי לקט מפקפקין ע"ז דכיון דהוא סבר לצאת בזה ידי נדרו שנדר מכבר, א"כ היה הקבלה בטעות ויכול לחזור בו ולאכול בו ביום. ובכה"ח (שם ס"ק ל וס"ק לד) פסק כד' הפמ"ג והגר"א.

 

ולגבי אמירת 'עננו' באופן שלא קיבלו מבעוד יום. הרמ"א (שם ס"ה) כתב ע"ד מרן שאם לא קיבלו מבעוד יום, אין לו לומר 'עננו'. ובשם י"א (מרדכי תענית סי' תרכג בשם ר"י) כתב שכן יאמר 'עננו'. וכתב הרמ"א שכן ראוי לנהוג. ואולם כתב כה"ח (שם ס"ק לו) שלדעת הש"ע אין לומר 'עננו' בכה"ג שלא קיבלו. והיותר נכון לאומרו ב'אלוקי נצור', ע"ש.    

 

הלכך להלכה, אדם הרוצה להתענות למחר, חייב לקבל את התענית במנחה ביום שלפני (ועדיף מנחה קטנה ובדיעבד מהני במנחה גדולה. ואם לא קיבל במנחה יכול לקבל כל עוד שהוא יום. ובדיעבד מהני גם בבין השמשות. עי' מ"ב שם ס"ק כז ובהליכות עולם ח"ח עמ' פו). ואם לא קיבל עליו התענית במנחה בתפילה או בפירוש, רק גמר בליבו להתענות, טוב שיתענה למחרת. ואם לא קיבל על עצמו התענית וגם לא גמר בליבו על כך, אלא התחיל להתענות, ישלים את תעניתו עד צאת הכוכבים. אולם לא יאמר 'עננו', אלא יאמר 'עננו' ב'אלוקי נצור'.