מהלכות ט"ו בשבט

  

יש נוהגים לרקח האתרוג ולברך עליו בט"ו בשבט, וזו סגולה לאשה חשוכת בנים להיפקד בזרע של קיימא,  ואם היא מקשה לילד זו סגולה ללידה קלה. הגאון רבי יצחק פלאג'י ז"ל בס' יפה ללב ח"ב או"ח סימן תרס"ד אות ט"ו דף ע"ו כתב והאתרוג עושין אותו רוקח מרקחת בסוכר אחר החג לעלותו על השלחן בליל ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות בכלל הפירות שיברכו עליו מאנשי הבית איש או אשה ומה גם אם היא הרה ללדת וגם ליתן ממנו למקשה לילד שאומרים שהיא סגולה שתלד בריוח ולא בצער ויצא הולד בר קיימא לחיים טובים ולשלום כשאוכלת ממנו באותה שעה ע"כ ע"ש וכן בס' ליקוט מהרי"ח ז"ל לרבי ישראל חיים פרידמן ז"ל ח"ג עמוד קט"ו כתב והמנהג שהאתרוג אשר יצאנו בו ידי מצוה בסוכות מטגנין אותו אחר הסוכות ואוכלין אותו בט"ו בשבט ע"כ וכן הביאו בס' מועדים בהלכה עמוד קפ"ז והגאון רבי יוסף חיים ז"ל בספרו בן איש חי ע"ר פ' ראה אות יו"ד כתב ופה עירנו האתרוג הוא מתוק אך אינו מצוי הרבה כי אם מעט ומנהגינו בבתינו שנאכל אתרוג קודם יום טוב של חג הסוכות ונברך עליו שהחיינו אבל קהל עדתנו אינו מצוי אצלם לאכלו קודם סוכות ורק אוכלים אותו בט"ו בשבט שמביאים למכור וגם אותם הקונים אתרוג לנענוע מצניעין אותו עד ט"ו בשבט ואוכלים אותו ע"כ וכן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א בקול סיני ט"ו בשבט אות יו"ד ובילקוט יוסף שם הלכות ברכות אות י"ב כתב יש נוהגים לרקח האתרוג בסוכר ולעשותו ריבה ולאכלו בליל ט"ו בשבט ע"כ וכ"כ בקונטרס עניני ט"ו בשבט עמוד יש נהגו לאכול את האתרוג של סוכות שבישלוהו ע"כ.

 

* אין לברך על האתרוג שהחיינו הנה בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רנ"ז כתב שאלה מהו לברך שהחיינו על אתרוג תשובה מסוגית פ"ק דר"ה דף יד משמע דאין בו חידוש שדר שניים ושלש שנים באילן, ומדינא הו"ל לידון כירק לכל דבר, וכבר תירצו זה בתוס' (בד"ה ולשביעית ירק נמי וכו') עכ"ל וכן בח"א (סימן רל"ג) כתב לפי זה אתרוג שהוא דר באילנו משנה לשנה אין לברך עליו שהחיינו ע"כ הובא באחרונים בקיצור בבאר היטב (סימן רכ"ה ס"ק י"א) בכף החיים ( סימן רלג ס"ק מג) ועוד, ובשו"ת כתב סופר (חאו"ח סימן כ"ג) כתב לפום ריהטא נראה לי דדבר זה אי לברך שהחיינו על אתרוג יש לעיין, דאתרוגים שלנו לא נגמרו ולא נתבשלו כל צרכם וכשנגמרו ראויים לאכילה בפני עצמם, והוה ליה כמ"ש מר"ן (סימן רכ"ה סעיף ז') אינו מברך שהחיינו על הבוסר אלא כשהבשילו האשכולות ענבים וכן בכל פרי אחר גמרו ע"כ וכן בהרמ"א שם סעיף ג' כתב ואין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפרי ע"כ ומשמע דאין חילוק בין מברך על הראיה או על האכילה בשלא נגמר עד שראויים לאכול כיון דהפרי בעצמותו לא נגמר אין מברכין שהחיינו כיון שאין שמחה בליבו, ואינו נהנה מפרי עצמו רק אחר תיקון גדול בתערובת מינים שונים, ועוד כל שמתקיים בקרקע משנה לשנה אין מברכין שהחיינו ואתרוג דר באילנו משנה לשנה, ועל כן נקרא הדר ושמו מוכיח עליו. וטוב לברך על פרי חדש ולהוציא בו גם את זה עכ"ד. אמנם הגאון השדה חמד פרק ה' באסיפת דינים סימן ב' אות ב' מערכת ברכות כתב להקשות על דברי הכתב סופר ודחא דבריו ע"ש ועיין עוד בשדה חמד בפאת השלחן סימן י"ז מערכת ברכות ועיין בהערות שבסוף הכתב סופר שם., וכן כתב מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א בקול סיני הלכות ט"ו בשבט אות יו"ד, ובילקוט יוסף שם מהלכות ברכות כתב יש נוהגים לרקח האתרוג בסוכר ולעשותו ריבה ולאכלו בליל ט"ו בשבט ואין לברך עליו שהחיינו לכל הדעות נ"ב היינו אף למ"ד שס"ל לברך שהחיינו, אך אחר סוכות יודה דלא יברך דהואיל וכבר בירך עליו שהחיינו בעת נטילתו עם הלולב ביו"ט של חג הסוכות ובזה יצא ידי חובה גם מברכת שהחיינו שעל האכילה, שהרי הוא כבירך בשעת ראיה על פרי חדש שאינו חוזר בשעת אכילה ע"כ.

 

* הסתכלות על אתרוג הוא רפואה לכאב עיניים (ספר המידות ערך בגדים אות י"ד).

 

* קבלנו מרבותינו ז"ל להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר יפה ומהודר.

 

* מעלת החטה שמסוגלת לחכמה והיתה תחילה אילן עץ הדעת וקצצו רגלי העץ דחיטה כמו שקצצו רגלי הנחש, ודוק דשעורה כנגד בינה נותנת כח להתגבר על הבהמיות, מצא מין את מינו מאכל בהמה, גם חטה מחזקת את מח העצם ושעורה את מערכת הדם גם חטה לשון חיטו"י וטהרה היפך החט"א. (אוסרי לגפן ח"י פרשת עקב עמ' קלח).