האם יש ענין לנשק את המזוזה בכניסה וביציאה מביתו?

 

תשובה: איתא ברמ"א (יו"ד סי' רפה ס"ב) וז"ל, י"א כשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה, ע"כ. ומקורו ברוך מדברי הגמ' (ע"ז יא.). והנה בגמ' שם גבי אונקלוס לא מבואר שנישק המזוזה אלא שהניח ידו ואכן כ"כ הרמ"א. וע"ע בברכי יוסף (סי' רפה ס"ב). ועי' בשו"ת רע"א (ח"א סי' נח) שאין מקור בש"ס להניח היד על המזוזה ולנשקה, ע"ש (ומה שהעיר מאן דהוא על רע"א שיש לזה מקור במגמ' בע"ז שם, לא הבין דבריו שרע"א העיר שאין מקור לנישוק המזוזה, וז"פ). ומאין יצא האי מנהגא שנוהגים להניח היד על המזוזה ולנשק היד לאחר מכן. ומצינו בחיי אדם (כלל טו ס"א) שכתב לנשק המזוזה כשיוצא מפתח ביתו. וכ"כ בקצש"ע (גנצפריד סי' יא סכ"ד) ושם מבואר שיעשה כן בין בכנסיתו בין ביציאתו (ובחיי אדם מבואר שיעשה כן רק ביציאתו). ועי' בספר דעת נוטה (ח"א עמ' מה) מה שהביא בזה והליץ על אלו הנוהגים לנגוע ביד ולנשק את היד לאחר מכן, ע"ש (ובתקופת הקורונה היו חששות להדבקות ולכן הורו כמה חכמים שאין לנשק המזוזה שממילא אין בזה חיוב והוא רק מנהג טוב). ועי' ברד"א שהביא בשם הארחות חיים (סי' לב) שאם בציצית עושה כן כשמגיע לציצית או בשעה שמברך מדוע לא יעשה כן ג"כ בשעה שמגיע ל"וקשרתם" בתפלין וכן כשמגיע ל"וכתבתם" שילך לנשק המזוזה, ע"ש. ועי' בספר כרם הצבי (עמ' נה) במעשה שהביא שם בענין נישוק המזוזה. ועי' בספר 'הסטייפלר' (עמ' לז) שהביא שהסטייפלר היה נוהג לנשק המזוזה לפני שהלך לישון, ע"ש. וכן הוא מנהג חב"ד. ומקורו ברוך בקיצור השל"ה בשם הרמ"ק