האם מותר בשבת לומר לגוי לחמם חלב על הפלטה

 

 

תשובה: חלב עובר תהליך של פסטור בשבעים ושתיים - שבעים ושלוש מעלות למשך כ 15 שניות. והנה נחלקו מה הוא שיעור יד סולדת בו  לענין בישול. הדרכי תשובה (יו"ד סי' קה) ציטט את שיטת בעל הלכות גדולות, ולפיה חלב הנחלב מבהמה נידון כצונן, ע"ש. ובדקו ומצאו כי טמפרטורת החלב בשעת החליבה היא כ - 45 מעלות צלזיוס. מכאן כתבו רבים, שחימום עד לשיעור זה, בוודאי אינו מוגדר יד סולדת, שכן הבה"ג הגדירו צונן. ולכן אין לקבוע ששיעור יד סולדת הוא 45 מעלות צלזיוס, אלא שפחות מ - 45 מעלות צלזיוס בוודאי איננו שיעור יד סולדת. והגרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' צא והובא בקצרה בשמירת שבת כהלכתה, פ"א ה"ג). הוכיח מהגמ' בחולין (ח:) שם נחלקו הדעות האם בית השחיטה של בעל חיים מוגדר רותח או צונן. להלכה נפסק שבית השחיטה צונן. והנה חום בית השחיטה של ברווז מצוי, בוודאי אינו עולה על 47 מעלות צלזיוס, אף אם הברווז חולה. גם כאן, טען הגרש"ז, אם 47 מעלות מוגדרות צונן, על כורחנו שהן פחותות משיעור יד סולדת, ע"כ. הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (ח"ד חאו"ח סי' עד) התייחס לשאלה זו, וקבע ששיעור יד סולדת לחומרא הוא 71 מעלות צלזיוס. ושם לא פירש כיצד חישב שיעור זה, ומדבריו הקצרים נראה שקבע זאת כפי מה שבדק, ע"ש. ואם אכן עשה זאת על פי בדיקה, קשה לקבל את שיעורו משום שבדרך כלל יד סולדת הוא אף בשיעור נמוך יותר. ויש שכתבו דהיות ומדובר על שיעור לחומרא, מקובל לחשוש לדבריו, ולהתיר חימום חוזר בשבת רק של מים שכבר הגיעו לטמפרטורה של למעלה מ - 70 מעלות צלזיוס. ומרן זצ"ל בספרו לוית חן (אות מח) הביא את הגדרת הבן איש חי (פ' בא ש"ש אות ה) בדין יד סולדת שכתב דכל מקום שזה החמין ראוי לשתיה או לאכילה שאין האדם נמנע מכח ריבוי חמימותו, הרי זה לא נחשב יד סולדת בו, ע"כ. כלומר, אם אפשר לשתות או לאכול את התבשיל מיידית ללא נשיפה לקירור וכו', אז אינו יד סולדת בו. ואם שותים אותו לאט מחמת החום, כמו תה רותח, אז מוגדר היד סולדת, ע"ש. ובספריו של מרן זצ"ל לא כתב שיעור חום אלא ההגדרה הנ"ל. ובוודאי ההגדרה הנ"ל היא פחות משבעים ואחת מעלות. וגם חזינן שמרן לא כתב שיעור אחד לחומרא ושיעור אחד לקולא אלא חד שיעורא להו. בכל אופן חלב מפסטרים ב - 73 מעלות וא"כ עבר תהליך בישול על מלא לכל הדעות. והנה דבר השנוי במחלוקת הפוסקים אם הוא אסור מן התורה או מותר, מותר לומר לגוי לעשותו בשבת, וליהנות ממנו. כגון במח' הפוסקים אם יש בישול אחר בישול בלח, שלדעת הרמב"ם והרשב"א והריטב"א והר"ן שאין בישול אחר בישול אף בלח, כגון מרק. וכ"כ בחידושי הר"ן (שבת מ:) בשם הרא"ה, ובארחות חיים (הל' שבת סי' נג). ולדעת רש"י ורבינו יונה והרא"ש, יש בו איסור תורה שלא אמרו אין בישול אחר בישול אלא בדבר יבש כגון תרנגולתא דרבי אבא (שבת קמה:). ומרן בש"ע (סי' שיח ס"ח) פסק לאסור, והכי נקטינן. מכל מקום נראה שמותר לומר לגוי לחמם לו תבשיל לח, בפלאטה חשמלית של שבת, אפילו אם יגיע לחום שיד סולדת בו, משום שאע"פ שע"י ישראל הוי ספק דאורייתא לחומרא, ע"י נכרי דהוי איסור שבות, ספק דרבנן לקולא. והיינו טעמא משום שי"ל שמרן שפסק להחמיר הוא מטעם ספק תורה, והיכא דהוי מדרבנן נקטינן לקולא, שמשום כן אנו פוסקים שאפשר לעשות ספק ספיקא אף נגד מרן. וכ"כ בשו"ת רב פעלים (ח"ד חיו"ד סוף סי' ד). וכ"כ מרן החיד"א בספר ברכי יוסף (בשיורי ברכה סי' שיח סק"א) בשם מהר"ש שער אריה ומהרי"ל ואלי, בכתב יד, שיש להתיר ע"י גוי בישול בלח, אף לדידן. וכמש"כ כיוצא בזה מרן הב"י ובש"ע (סי' שיד ס"ז) בדין שבירת פותחת של תיבה בשבת, שיש אוסרים ויש מתירים, ועל ידי גוי יש להתיר. ושאף שהאגור כתב שמימיו לא ראה מי שהורה להתיר, זהו דוקא ע"י ישראל, אבל ע"י נכרי אין לנו להחמיר כל כך, כיון דאיכא מאן דשרי אפילו ע"י ישראל, ע"ש. וכ"פ בחזו"ע (ח"ג עמ' תפה). ולכן מותר לומר בשבת לגוי שיחמם חלב על הפלטה