עוד ממצות עונג שבת

 

אמרו רבותינו: כל השומר את השבת ומכבדה ומענגה, שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפוי לו לעולם הבא, שנאמר: "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר".

חיוב לענג את השבת
ומבואר בגמרא במסכת פסחים (דף סה:), שמלבד הצורך ללמוד תורה בשבת, וכמובן גם להתפלל, חייב אדם לענג ולכבד את השבת כפי כוחו, במאכל ומשקה ובבגדים נאים. ובספר "עולת שבת" כתב, שאם ירצה האדם לענג את השבת כולה, במאכל ומשתה וכדומה, במשך כל היום כולו, הוא רשאי לעשות כן, ובלבד שלא יבטל חלילה את זמני התפילות. אולם המגן אברהם (סימן רמב) דחה את דבריו, וכתב שמבואר מדברי חז"ל שבשבת צריך "גם" לענג את השבת, אבל אין זה נכון שבמשך כל השבת רק יאכל וישתה ויתענג, אלא יש ללמוד תורה גם כן. (עד כאן). ובבתינו נוהגות הנשים והבנות גם לומר הרבה פרקי תהלים בשבת.

עוד אמרו רבותינו, כל המענג את השבת זוכה לאריכות ימים. וכתב בספר "ילקוט הראובני", שמי שאינו מענג את השבת, למרות שה' יתברך נתן לו אפשרות לעשות זאת, הרי הוא נחשב כאילו הוא גוזל מהקדוש ברוך הוא, שנתן לו כסף כדי שיוכל לענג את השבת, והוא אינו עושה כן. ומי שכבר נכשל בזה, התיקון לעוונו שיעסוק יותר בתורה ובמצוות. ובתיקוני הזהר מובא, שמי שיש באפשרותו לענג את השבת ואינו עושה כן, נהפך לו מהמילה "ענג", למילה "נגע", והדבר גורם לחורבן ביתו וממונו.

מלאכי השרת
מבואר בדברי חז"ל, שמלאכי השרת באים לביתו של כל אדם בשבת, והם רואים את השלחן. ולכן כתב בספר כף החיים, שצריך להזהר שלא להניח על השלחן דבר בזוי, ואפילו אדם שיושב לבדו ליד השלחן, לא יניח את המאכלים בצורה שאינה מכובדת.

נשים
נשים, אף הן חייבות במצוות עונג שבת. (כף החיים סימן רמב). ולרוב הנשים יש בזה זכות מיוחדת, שהן אחראיות מאד על עונג השבת, בהכנת מאכלים מכובדים, ובסידור השלחן והבית. מלבד מצות הדלקת הנרות שהיא מצוה יקרה מאד, ואף היא כלולה במצות עונג שבת.

שמחה בשבת
כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שנחלקו הפוסקים אם יש חיוב "שמחה" בשבת, ולכן להלכה אין חיוב ממש לאכול בשר ולשתות יין בשבת, ובכל זאת ראוי והגון לכל מי שיכול לקנות בשר ויין, והוא מתענג מהם, שיעשה כן לכבוד שבת.

מגיד מישרים
מרן הבית יוסף, היה גדול דורו, גאון עולם וחסיד קדוש, והיה לו מלאך "מגיד", שהיה מגלה לו סתרי תורה, ומדריך אותו, ודבריו נדפסו בספר "מגיד מישרים". ובין הדברים, הזהיר המלאך את מרן, שלא יאכל יותר מדאי בשבת, וכן כל אדם צריך להזהר שלא להפריז ולאכול יותר מדאי בשבת, מפני שלאחר מכן הוא עלול להתחרט על האכילה שלו, וכמו שאמרו חז"ל במסכת סנהדרין (פרק חלק), "כל ימי עני רעים", שהוא רעב. ושאלו בגמרא, שהרי בשבתות וימים טובים אפילו העניים בישראל אוכלים מעדנים, ואם כן איך נאמר "כל ימי עני רעים"? והסבירו בגמרא, שכאשר אדם משנה את הרגלו באכילה, לאחר מכן הוא מצטער מכך. והעני שלא אוכל הרבה במשך השבוע, ולפתע פתאום בשבת מרבה באכילה, הוא סובל מכך. וכן הזהיר רבינו חיים פלאג'י בספר כף החיים, שלא יאכל אדם יותר מדאי בשבת, באופן שיתחרט עליו לאחר מכן, שכל מי שמתחרט על מצוה, עלול להפסיד אותה.

וכתב רבינו השל"ה, שלא אמרו חז"ל "כל המתענג בשבת", אלא "כל המענג את השבת", כדי לרמוז, שיש לאדם לכוין שהוא מענג את השבת לכבוד השבת, ולא לכבוד עצמו. וכן מדוייק לשון הפסוק שנאמר "וקראת לשבת עונג", שתזמין את העונג, לכבוד שבת. ובכל זאת כתב רבינו יוסף חיים, שמי שמכוין לשם כבוד השבת, אך גם להנאת עצמו, מקיים בזה מצוות עונג שבת, אלא שאינה ממש מצוה מן המובחר, עד שיהיו כל מעשיו לשם שמים.