טעות בתפלה – דיבור בברכת מעין שבע

 

שתי שאלות: מי שטעה בתפלת שבת, והתחיל בברכה של חול, וסיימה, ואחר כך חזר לברכה של תפלת השבת, האם יש עם דבר רע? והאם מותר לדבר באמצע ברכת "מעין שבע" שהיא הברכה שאומר החזן לאחר תפלת ערבית של שבת? תשובה: לפני כשנה אמנם ביארנו, שמי שטעה בתפלות (העמידה של יום) השבת, והתחיל בתפלה של יום חול (בברכת "אתה חונן"), עליו לסיים את הברכה שהתחיל בה, ואחר כך ימשיך בתפלת השבת. משום שהברכות של יום חול, בעיקרן גם לתפלת השבת. וכפי שביארנו. יש מקום לטעות, כאילו מי שטעה בתפלת השבת, אין פגם בתפלתו, והיא שלימה שמי שלא טעה כלל. ובאמת שאין הדבר כן. כפי שנבאר. מי שטעה בתפלתו, סימן רע הוא לו במשנה במסכת ברכות (לד:) מבואר, שמי שטעה בתפלתו, סימן רע הוא לו. כתב בספר שני לוחות הברית, שמי שטעה בתפלת השבת, והמשיך בתפלה של יום חול, עליו לדאוג ולפשפש במעשיו ולחזור בתשובה. כי הטעות בתפלות השבת הרי היא כשאר הטעויות בתפלה של חול. יש לשים לב היטב, שלא לבוא לידי טעות בתפלות השבת, לפי תפלה מתוך סידור בכוונה נכונה. דיבור בברכת מעין שבע ולענין השאלה השנייה, לגבי בני אדם המדברים בזמן התפלה, ובפרט אותם נוהגים לדבר בזמן הקדיש, או בברכת "מעין שבע" (היא הברכה שמברך השליח ציבור אחר תפלת העמידה של ערבית בליל שבת), בודאי שגדול עוונם מנשוא. ובספר חסידים (סימן נח) כתוב, מעשה בחסיד אחד, שראה לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות, אמר לו, למה פניך מוריקות? אמר לו, מפני שהייתי מדבר ב"ויכולו" בשעה שהציבור היו אומרים אותו, ובברכת "מגן אבות בדברו" וב"יתגדל". ודברי הספר חסידים הובאו בטור (אורח חיים סימן רסח). ישמע החכם ויוסיף לקח. ולסיכום: יש להזהר שלא לטעות בתפלות השבת, כי הטועה בתפלה סימן רע הוא לו. ואסור בהחלט לדבר בשעה שהציבור אומרים "ויכולו", וכן בזמן ברכת מעין שבע ובאמירת הקדיש.